המקור – תהילים פרק צא פסוק יא'

שמירתם  של מלאכי  האלוקים עלינו בכל אשר נלך ונעשה.

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, א"ר מאיר עשה אדם מצוה אחת מוסרין לו מלאך אחד, עשה שתי מצות מוסרין לו שני מלאכים, עשה מצות הרבה מוסרין לו מלאכים הרבה שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך וגו', ולמה כדי לשומרו מן המזיקין שנאמר יפול מצדך אלף וגו'.

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך  ". אדם לא הולך לבדו, הוא מלווה כל הזמן בסייעתא דשמיא. האבות חיו כך. הם לא היו צריכים נסים על טבעיים בשביל להווכח שיש רבש"ע בעולם. הם לא היו צריכים קריעת ים סוף, הפיכת מים לדם, הבאת עשר מכות, כדי להווכח בגדלות האלוקית, כי הם ראו את זה יום יום שעה שעה. "על ניסך שבכל יום עמנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת". אברהם הבין, שלא יכולה להיות מציאות בלי מקור חיות אלוקי, ולכן הוא שואל את עצמו  'מי בורא כל אלה?' הוא רואה בכל המציאות את גילוי הגדולה האלוקית. כך היה הגובה הרוחני של ההסתכלות של האבות.